תזמורת
-
הומאז' לשירי נעמי שמר – לתזמורת כלי נשיפה
-
מטאמורפוזות על פסקאליה – לתזמורת כלי נשיפה
-
אסוציאציות על פיוט "יודוך רעיוני" – לגיטרה / מרימבה ותזמורת קאמרית
-
BOWING BOWS – "מחוות הקשתות"- לתזמורת כלי קשת
-
מובייל – לתזמורת סימפונית
-
קולות, קריאות וקינה – לתזמורת סימפונית
Video
וידאו
Nadav Ziv – "DIALOGUE" - For two Pianos
"Dialogue" for two pianos, composed in 1992, represents my early "Academic" style. The six opening notes are the basic material of the first movement.
The second movement (not included in this program) is more lyrical and coloristic.
The third movement expands the two pianos harmonic-dimension and possibilities.
My style at that period was very much "Serial" oriented, even though I was not obliged to any "pitch-classes", but freely used groups of notes and their combinations.
My contemporary style can be classified as "Free Tonal-Atonal". A few of my late compositions combines "Ethnic" materials as the source-material of the "Pre-composed" process. I do keep the Emotional and Communicative elements as a major motive of my music creation.
"מטאמורפוזות" על פסקאליה"
לתזמורת כלי נשיפה וטימפני
משך זמן: 10 דקות (2018)
היצירה נכתבה עבור הרכב כלי נשיפה וכלי הקשה של בי"ס "תלמה ילין" וקונסרבטוריון "שטריקר", ת"א, לכבוד ימי האמנויות – פברואר 2019.
הרעיון העומד ברקע לבחירת שם וצורת היצירה: "פסקאליה" הינה צורה מוסיקלית עתיקה, המבוססת על סדרת צלילים שנקבעה על ידי המלחין. בעצם החלטה זו קיימת "מחויבות"
המלחין להופעת צלילי הסדרה במהלך היצירה – כבסיס החוזר על עצמו. "מטאמורפוזות" הם שינויים וטרנספורמציות שיעבור החומר המוסיקלי:
השורה עצמה ושאר החומרים הנגזרים ממנה ונלווים לה. הסמליות שמייצגים שני מונחים אלה קשורה למקום ולזמן: תלמידים וסטודנטים מצויים בשלב בחייהם המוסיקליים בו "מעצבים" את הידע המוסיקלי ואישיותם המוסיקלית על פי מודלים קיימים, תוך לימוד יצירות "קאנוניות" המהוות אבני דרך עבורם. לצד זה מתקיים החופש להבעת עמדה ופרשנות אישית, אשר תוביל בעתיד לביסוס אמירה אמנותית אישית ועצמאית.
ביצירה זו מסמלת הפסקאליה את היוצר הנתון בתחילת התהליך ב"כבלי" המסגרת, ובמהלך היצירה ישתחרר ויפרוץ אותה. הניגוד המשלים בין הנתון מראש (פסקאליה) לבין הניתן לשינוי (מטאמורפוזות) מייצג עבורי את תמציתו מצב זה.
יודוך רעיוני
פיוט על פיוט, פנטסיה על פיוט מרוקאי
מעגלים
יצירה להרכב נשיפה
"קולות, קריאות וקינה" – לתזמורת סימפונית
בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוח זובין מהטה - 2004
"קולות, קריאות וקינה" הם הדהודים מאירועים אשר התרחשו בעת האחרונה בהוויה הישראלית.
בעקבות רצח המנהיג יצחק רבין, התעוררו בי מחשבות רבות באשר להתנהגות האנושית בכללותה ובדבר מורשת הנהגתו של העם היהודי בעבר ובהווה. השבר הגדול שבאובדן דמות יקרה, העלה על פני השטח את התלות של עם במנהיגיו.
תהליך כתיבת היצירה החל כתגובה לרצח המנהיג, כאשר עם שלם נמצא בתוהו ובוהו, שואל, זועק, מחפש אחיזה. הקולות, הקריאות, הזעקות, השאלות הנותרות ללא מענה, הם הבסיס העומד בליבה של היצירה. הקינה אינה זעקה, אלא ערגה וגעגוע אל ימים שלא ישובו עוד, של אבדן התמימות, של חסרון האהובים שאינם איתי ואתנו.
תלותו של העם כהמון טועה ותוהה, במי שיכול להובילם אל הארץ המובטחת, מיוצגת ביצירה מול הכרזותיו הנישאות של מורה הדרך, המנהיג. דמות המנהיג מסמלת את הביטחון בצדקת הדרך, השתיקה שבהסכמה, החום והקבלה.
הבזקים אל תקופות ארכאיות לצד ימינו אנו, מיוצגים על ידי חומרים מוסיקליים תואמים, כשם שנחיצותו של מנהיג אהוב אקטואלית היום כבעבר. אמצעי הביטוי המוסיקליים מנסים להעביר את הדיאלוגים האינסופיים בין היחיד לרבים, בין המעורפל להצהרתי, בין השאלה, למענה.
סיום היצירה נותר פתוח כשאלה ללא מענה, תוך ידיעה כי הזמן והמקום בו נגדעו תקוותינו נותר פעור, ולא ישובו עוד ימי התום.
שירי אהבה
היצירה מבוססת על שירי אהבה עתיקים וחדשים, למקהלה מעורבת (אופציה לסולנים) ופסנתר.
הרעיון הכללי:
הצבת שירה עתיקה מול חדשה, בהתייחס לדימויים בשירי אהבה:
דימויים מן הטבע [מן החי והצומח]. אזכור והתייחסות של משוררים בני זמננו אל דמויות מיתולוגיות, אזכורים משיר השירים, אסוציאציות מוסיקליות בשירה.
המקורות העתיקים:
שיר השירים, מן האגדה, שירת ימי הביניים: שירת ספרד ואיטליה
השירה העברית:
לאה גולדברג, נתן אלתרמן
שירה מודרנית
אילן שיינפלד, נעים עריידי
דרכי ביטוי של חומרים מוסיקאליים כעתיק וחדש,
ושילובי טכסט - מוסיקה:
-
שימוש בסימבולים מוסיקליים המאזכרים באופן אסוציאטיבי תקופה היסטורית.
-
הקבלה והנגדה בין ישן לחדש, לאור המפגש בין הטכסטים השונים.
-
דיאלוגים בין המישורים השונים:
-
הוא והיא.
-
אוניברסלי ואינטימי.
-
ישן מול חדש בטכסטים דומים ובאסוציאציות זהות.
-
סימבולים מוסיקליים בהקשר לסימבולים טכסטואליים.
-
סולו / דואו מול טוטי.
טכניקות וסגנון הלחנה:
עירוב בין סגנון כתיבה מודאלית, טונאלית וא-טונאלית, בהתאם לתקופה, לאסוציאציה ולמשמעות הטכסט.
שיבוץ של טכניקת "קולאז'", או "בו-זמניות" בהלחנת שורות מתוך טכסטים שונים, כפריזמה של הסתכלות על אותה אמירה טכסטואלית.
“Discourse” - "שיח" - יצירה לשני קלרינטים
נדב זיו ינואר 2002
היצירה נכתבה בהזמנת מיכל כהן ואורי בן-דוד, לבצוע בקונצרט לזכרו של
דני כהן ז"ל.
כותרת היצירה והרעיון המרכזי שלה נשענים על דברים שכתב ידיד של דני, פטיה [פיוטר] פתאח, על שיריו של דני:
"... התודעה הספרותית העומדת לפנינו הנה בראש ובראשונה תודעה אקלקטית.
קושי מוזר שנתקלתי בו בניסיוני לתאר תודעה זו הנו העובדה שבשפה העברית אין נוהגים להשתמש במילה 'שיח' ]'Discourse' [ בצורת רבים, בזמן ששירתו של דני ייחודית, לדעתי, בכך שהיא מהווה היתוך חסר תקדים של סוגי 'שיח' שונים."
לאחר עיון בחלק מתוך 'כור ההיתוך' הספרותי של דני, בחרתי להתבונן בו דרך אשנב זה שבאישיותו. לא זכיתי להכיר טוב את דני. בשיחות שקיימתי עם מי ששהו בקרבתו הבנתי כי החמצתי אוצר אדיר של יצירתיות, הר געש של סקרנות וידע פורץ גבולות.
ריבוי התחומים בהם יצר, הסגנונות המוסיקליים אותם ניגן ואהב, כל אלה הביאו אותי להחלטה בדבר כתיבת יצירה המקיימת "שיח" בין ישויות פנימיות.ש. ני הקלרינטים ביצירה זו מייצגים שתי ישויות המגששות ומנסות להגיע לכדי אמירה משותפת תוך קיום "שיח". האחת שקולה, יציבה ומשלימה, קשובה ומקבלת. השניה אנרגטית, קפריזית, שתלטנית. במהלך הבצוע על הנגנים להביע "הלכי נפש" משתנים, כפי שמופיעים בהערות מילוליות בגוף היצירה. במהותה זוהי "יצירת אופי", המביאה אל פני השטח את האמירה האישית, הנובעת מן החיבור בין החומר המוסיקלי לבין יכולת ההבעה של המבצע.
מבנה היצירה ותוכנה נגזר מתוך האירועים וה"ג'סטות" השונות, אשר עשויים להתרחש בסוגי "שיח" משתנים בין בני אדם, או אולי בתוך האדם פנימה. על רצף היצירה ניתן להבחין במצבים של חיפוש זהות, התקרבות, הצהרת ה"אני", זיקה ואכזבה, איזון והפרתו, ויכוח והסכמה, שמחה ודעיכה, מיזוג ופרידה, געגועים אל העבר, שאלות ללא מענה, ריק
